פסק-דין בתיק ת"א 937-05

תביעה לפינוי מקרקעין.

רקע

1.              ביום 20.6.2005 הוגשה התובענה בתיק זה, לפינוי נכס מקרקעין הידוע כגוש ***, חלקה ** (להלן: " המקרקעין"), בסדר דין מקוצר. על פי הנטען בתובענה, פלש הנתבע למקרקעין והקים עליהם חוות סוסים.

2.              ביום 27.2.07, במסגרת בש"א 1218/06, מחקה כב' הרשמת ענת אלפסי (כתוארה אז) את הכותרת "בסדר דין מקוצר" והתיק הועבר לסדר דין רגיל.

3.              ב- 17.12.07 הגיש הנתבע כתב הגנה, בו טען שהוא שוהה במקרקעין למעלה משמונה שנים, כאשר הימצאותו במקרקעין הייתה בידיעה מלאה של כל הגורמים, לרבות התובע (להלן: " המינהל"), והשימוש שנעשה על ידו היה ברשות ובידיעת כל הגורמים. הוסיף הנתבע וטען כי לראשונה הוא נדרש לפנות את המקרקעין, לאחר שהייה של למעלה מחמש שנים. עוד טען הנתבע כי מאחר וקיבל היתר להחזיק במקרקעין, הוא השקיע מאות אלפי שקלים להקמתה של חוות רכיבה לסוסים וגידולם.

4.              התיק היה בטיפולו של כב' השופט הבכיר חיים חדש, אשר קיים ביום 7.9.09 דיון קדם משפט ודיוני הוכחות ב- 14.6.10 ו- 25.1.11. בדיון שהתקיים בפני כב' השופט הבכיר חיים חדש ביום 13.9.12 הוחלט על העברת התיק לטיפולי.

5.              ביום 14.11.12 התקיים בפניי קדם משפט והתיק נקבע לסיום שמיעת הראיות ליום 21.3.13.

6.              בדיון אשר התקיים ב- 21.3.13, לאחר סיום שמיעת הראיות, הגיעו הצדדים להסכמה כי יינתן צו לפינוי המקרקעין והצדדים יוכלו לטעון בעניין מועד כניסתו לתוקף של צו הפינוי וכי ב"כ המינהל רשאי לעתור לפיצול סעדים.

סוכם שהצדדים ינסו להגיע להסכמה על מועד הפינוי, ואם לא יצליחו, יסכמו הם בכתב.

7.              מאחר והצדדים לא הצליחו לסכם את מועד הפינוי, סיכמו הם בכתב.

טענות הצדדים

8.              המינהל מבקש שצו הפינוי ייכנס לתוקף באופן מיידי ולחילופין ליתן לנתבע זמן התארגנות קצר של 30 יום. לטענתו, הנתבע פלש לנכס בשנת 2005 והמינהל פתח בהליכים לפינויו סמוך למועד הפלישה. עקב התמשכות ההליכים המשפטיים, שוהה הנתבע בנכס כבר כ- 8 שנים. לטענת המינהל, גרסת הנתבע כי הוא שוהה במקרקעין משנת 1999-2000 נסתרה לחלוטין.

המינהל חזר על בקשתו לפצל את סעדיו הכספיים.

9.              הנתבע מבקש שצו הפינוי ייכנס לתוקף בעוד 36 חודשים. לטענתו הוא יושב על המקרקעין משנת 1999, כבר-רשות מכללא, בידיעתם של כל הגורמים המוסמכים. המקרקעין הוקצו לו באישורה ובעידודה של עיריית אשדוד, כחלק מהליך השיקום שלו. מוסיף הנתבע וטוען כי הסכמת העירייה לשימוש שעשה במקרקעין קיבלה סיוע מהמינהל, אשר עצם עיניים בצורה שדי בה כדי לקבוע את מעמדו של הנתבע כבר רשות.

הנתבע טוען כי השקיע כספים רבים ומשאבים רבים בפיתוחם של המקרקעין, תוך הסתמכות על כך שישיבתו הינה על דעת וברשות הגורמים המוסמכים. לא היה צורך בהסכם בכתב בינו לבין המינהל והרשות שניתנה לו הייתה בשתיקה.

לכן טוען הנתבע שיש לבחון אם יהיה זה מן הצדק להתנות את ביטול הרישיון בפסיקת פיצוי.

הראיות

10.          המינהל הגיש את הראיות הבאות:

חוות דעת מומחה מטעם המהנדס אבי חליוה, על פיה, בהתאם לתצלומי אוויר מהשנים 1998, 2000 ו- 2003, לא הייתה קיימת במקום חוות סוסים. על פי תצ"א משנת 2005, ניתן לראות שהמקרקעין תחומים ע"י גדר ומבונים. מר חליוה נחקר על חוות דעתו.

חוות דעת תכנונית מטעם עמית מורלי, על פיה ייעודו של הקרקע הוא חקלאי.

תצהיר מטעם שלומי כהן, מפקח ביחידת הפיקוח של המינהל משנת 2001, על פיו, בתחילת ינואר 2005 הוא נתבקש ע"י מנהל מחלקת הפיקוח לטפל בתלונה אשר התקבלה ע"י מפקח היחידה לפיקוח בשטחים פתוחים וביום 17.1.2005 הוא ערך ביקור במקרקעין, ביחד עם המפקח, כדי למסור צו לסילוק פולשים לידי הנתבע. בין השנים 2002 - 2005 הוא תגבר את מנהל מחלקת הפיקוח גם במקרקעין, והכיר היטב את השטח. הנתבע פלש למקרקעין בינואר 2005. העד נחקר על תצהירו.

תצהיר מטעם בנימין כהן, מפקח במינהל, אשר המקרקעין הועברו לפיקוחו בשנת 2007. העד נחקר על תצהירו.